אוף איזה עצבים!!!

אני, את, אתה, אתם, הילדים שלכם - כולנו כועסים.. לפעמים לעיתים קרובות, למי שאופיו רגוע יותר - לעיתים רחוקות, אבל כולנו כועסים והרוב המוחלט לא מודע באמת להשלכות של זה על הבריאות.

כל אחד כמעט יודע שמי שמתרגז הרבה עלול לסבול מהאתגרים הבאים: לחץ דם גבוה, בעיות לב, כולסטרול גבוה, אולקוס, צרבת, כאבי בטן, כאבי ראש, מיגרנות, כאבי שרירים, מחלות קשות שעדיף לא לציין את שמן, להיקלע לתאונה, לאבד את העשתונות וכך את העבודה / החבר / וכו'.. - יש עוד..

אבל לא צריך להמשיך את הרשימה - הרעיון מובן.

אז איפה היינו? אה, כן, כולנו יודעים.. ומה אנחנו עושים עם זה? לרוב כלום, לפעמים מעט

ומעטי סגולה ממש משנים את חייהם, תגובותיהם, אורח חייהם, מתרגלים וחוקרים מדיטציה, יוגה, טאי צ'י, דיקור, ציור, אמנות, עיסוי - כל מה שידוע שמרגיע..

האמת שזה מאוד אנושי וטבעי לכעוס - זהו רגש לגיטימי וחשוב להביע את הרגשות.

השאלה היא לכמה זמן אנחנו נשארים כועסים, באיזו עוצמה ומהו הזנזק הנגרם לגופנו וכמובן גם לנפשנו?

אף לא אחד לא מצפה מאדם רגיל להיות רגוע תמיד, זה בלתי אפשרי ולא מהווה מטרה הגיונית.

בואו וחישבו על כך לרגע, מתי בפעם האחרונה התרגתם ממש? מה היה שם? איך הרגשתם? מה היה אחרי? האם היום/השעה/השבוע הושפעו מכך? לטובה או לרעה..? ומתי התרגזתם רק קצת? בקטנה? רק לכמה דקות ודי, ורק בגלל

שהייתם כל כך צודקים, אין ספק בכך!

כשכמות הזמן המוקדשת לזעם, כעס ולעצבים גדלה - כך גדל באופן ישיר ומיידי האפקט ההרסני על הגוף -

על כל מערכות הגוף!

מחקרים רציניים רבים שאין לזלזל בהם הוכיחו זאת מעל לכל ספק - כעס - מביא מחלות!

ומשפיע על איכות החיים באופן ישיר.

על פי אחד המחקרים למשל, אדם אשר יפגין אדיבות בכביש, ישפיע לטובה בממוצע על הנהג שהשתלב בכיף עוד 7 דק' (!)

ויכול לגרום לו להתנהגות כביש אדיבה משלו בהמשך, כך יכולה להיווצר שרשרת של נהיגה אדיבה!

שימו לב מה קטן המאמץ - מה גדול האפקט! כמובן שאותו הדבר חל על ההיפך הגמור - סירבתם להיות אדיבים, גררתם

עוד דקות ארוכות של חוסר אדיבות אחריכם..

מכירים את הביטוי "הכל חוזר"? שימו לב לסיפור הבא :

מנכ"ל של חברה גדולה כעס מאוד (ובצדק) על מנהל מחלקת רכש שכעס בתגובה על אחראי התחזוקה (הכל בגללו!),

שכעס בתגובה על המזכירה (תמיד היא מפשלת!), שכעסה בתגובה כשחזרה הביתה על בנה,

שכעס למחרת על מורתו - שהייתה אשתו של (נחשו מי?) - המנכ"ל (ההוא מלמעלה - הראשון בתור שהתחיל את השרשרת..)

זו כמובן רק דוגמא חביבה שבאה להדגים, אבל הרעיון ברור ולא צריך להיות בודהיסט כדי להאמין בתורת "הבומרנג" -

במוקדם או במאוחר הכל חוזר אליך - לטוב וגם לפחות טוב..

הנקודה החשובה ביותר, לדעתי, היא ברגע האמת - איך א ת או א ת ה מרגישים בגוף ומהו מצב הרוח במהלך ובעקבות הכעס?

בפעם הבאה שתכעסו - אל תדאגו זה בטח יקרה בקרוב... גם כעס על ידיעה בעיתון או על הנשיא וראש הממשלה - נחשבים..

נסו לעשות רק דבר אחד - לשים לב - להיות ערים למה שקורה לכם בגוף - נשימה, טמפרטורת גוף, שרירים, יציבה,

קמטי הבעה, בטן, ראש, גב, צוואר, עורף, לב - אין שם הרבה תחושות נעימות...

וכשתחושות אלו נוטות לחזור על עצמן אצל רגזן סדרתי - הן הסיבה להיווצרות המחלות - כתוצאה מחזרה והצטברות.

הנה עוד משפט שיעורר השראה, אולי - גאון הוא מי שיכול להימנע ממצבים שחכם יכול לצאת מהם..

וזה בא להזכיר לנו שבסופו של דבר יש לנו הרבה אחריות ואפשרות בחירה ויש מה לעשות - לפחות להתחיל לתרגל

ולהפחית או לצמצם את כמות הכעס הנצרכת (או נצרחת..)

אז שלב ראשון - אל תעשו כלום! פשוט התבוננו.

שלב שני - בידקו כמה פעמים ביום / שעה / שבוע אתם כועסים - בצדק! ברור שבצדק -

אף אחד לא מתווכח עם הסיבות לכעס! אל תרגיזו אותי.. :))

אנחנו רק מתבוננים, מזהים ולוקחים אחריות.

שלב שלישי - בוחרים בכל פעם מחדש (וזה ילך ויהיה יותר קל) אם שווה לנו או לא..

בתור התחלה בחרו נושא או אדם מרגיז במיוחד והתאמנו רק עליו ולא על שום דבר אחד-

מקדו את האנרגיות שלכם ותראו את ההבדל.

חישבו על כל התפרצות כזו כ"עולה לכם" כסף - הרבה כסף (בריאות שווה יותר - אבל זה כבר ויכוח פילוסופי אחר..)

ואז חישבו כמה אתם מנסים להיות מחושבים עם כסף והוצאות, מינוס, הלוואות... נסו להיות ככה עם כמות הכעס הנצרכת.

אגב, כשחולים - זה בטוח עולה כסף...

כל מנה מזיקה - עם מעט מסתדרים, ממנת יתר - מתים (סליחה.. אבל זה נכון..)

זה היה חומר למחשבה...

ועכשיו - עצות מעשיות ---->>>

לכל ההורים / גננות / מורים וכל מי שמעוניין לעזור לילדים בכעסם -

הבהירו שאין כל רע בכעס, הוא בהחלט מוצדק לעיתים, אך הסבירו שזו לא חייבת להיות האופציה הראשונה

או היחידה, יש עוד וכשכבר כועסים - כדאי לשחררו ולא להיות בו לזמן רב.

אפשר בהחלט להסביר ולהדגים להם על מה שקורה בגוף בזמן כעס וכמה זה לא נעים.

למדו אותם תרגילי נשימה, הרפיה, דמיון מודרך, וכל תרגיל שיעזור להם ויתן להם כלים להתמודדות.

תרגלו יחד ושמשו דוגמא (זה גם לא יזיק לכם..:)

דברו על הסיבות לכעס, עודדו שיתוף ומציאת פתרונות יחד. אולי תגלו שמתחת לכעס בכלל מסתתר משהו אחר?

ציירו את הכעס, ריקדו אותו, הביעו אותו בדרכים יצירתיות.

לגבי עצמנו - כל שנותר הוא להתאמן - לשים לב, לא להציב מטרות לא הגיוניות ולחשוב על הנקודה החשובה

שלא תמיד (כמעט אף פעם) איננו רואים את כל התמונה, לגבי אף אחד ושום דבר. אין לנו באמת מספיק

מידע כדי לשפוט נכון ולדעת בברור שאנחנו צודקים - אז חבל על המאמץ להוכיח שכן..

לחשוב בטוב על הצד השני - כי לפעמים - רק לפעמים יש סיבה מאוד אנושית ונסלחת שגרמה להם לעשות או לא לעשות

משהו בלתי נסלח לכאורה שממש ממש הרגיז אותנו - ואנחנו צודקים!

אז שיהיה לנו המשך יום נעים וכמה שפחות כעסים..

:)))

שתפו אותי מה מכעיס אתכם?

מה מרגיע אתכם?

רעיונות, מתכונים ודרכי להפגת מתחים וכעסים - יתקבלו בברכה!

על בלונים ונשימה

מהו תרגיל הבלון? זהו תרגיל נהדר ללמד ילדים על נשימה עמוקה, נכונה ומרגיעה אשר מאפשרת זרימת חמצן טרי למוח, לדם ולכל איברי הגוף. נשימה מרעננת ובריאה המשנה לחיוב את אופן פעילות גלי המוח.

הנחו את הילדים לשכב על הגב. להניח ידיים על הבטן ולהתחיל לנשום - בעת השאיפה (פנימה) הכניסו אוויר (רצוי מהאף) ככל האפשר לבטן, נפחו אותה, שחררו את השרירים החוצה, הבליטו והדגישו את עגלגלות הבטן.

בעת הנשיפה (החוצה) הוציאו את האוויר בליווי קול פסססססס בדיוק כמו של בלון אמיתי אשר מתרוקן מאוויר.

כעת הבטן מתרוקנת, האוויר יוצא והבטן יורדת ומשתטחת בחזרה.

בעת הנחיית יותר מילד אחד אפשר לערוך "תחרות" - הבטן של מי גדולה ומלאה ביותר אוויר..

דמיינו שהבלונים (כל אחד בוחר את הצבע האהוב עליו) מתרוממים מעלה ועפים בשמיים בין העננים - מה הם רואים?

נשימת בלון מאפשרת ללמוד לנשום עמוק ורגוע - בניגוד למקובל - נשימות שטחיות ומהירות המובילות להצטברות סטרס.

נסו גם אתם, שתפו את הילדים, הנכדים, האחיינים וכל מי שבסביבה..

כולנו נושמים אך רובנו איננו נושמים נכון וככל שמתחילים להבדיל בין נשימה שטחית לעמוקה בגיל צעיר יותר כך גדל הסיכוי

להבנה, יישום והטמעת הרעיון בהמשך כהרגל בריא ובלתי נפרד מהחיים.

האם עץ רוצה לפעמים להיות שיח?

בזן ישנה אמירה בנוגע להשוואה - נטייה אנושית אוניברסלית.

ילדים ומבוגרים - כולנו עסוקים בהשוואות - מי יותר יפה? יותר גבוה? יותר רזה?
מי יותר חכם? עשיר? בר מזל? מצליח? למי יש אוטו יותר יפה? יותר חדש?

וכמובן הרצון "להיות כמו.." כמו החברים, כמו הדוגמנית, כמו השחקן, כמו השכנה..

כאשר אנו עסוקים בהשוואה איננו רואים את מה שיש ועסוקים במה שאין, בחסר,

במינוסים במקום בפלוסים, בשלילי במקום בחיובי.

נחזור לשאלה - האם לפעמים עץ רוצה להיות שיח?

כמו שאין בטבע עץ שמקנא בחברו, כמו שאין עץ שמתחשק לו לפעמים להיות שיח תות

וכמו שעץ שהשיל את עליו לא מקנא בזה שעדיין פורח - אנו יכולים להתבונן

בטבע שסביבנו ולקחת דוגמא, לקבל השראה ולנסות קצת פחות להשוות...

ואם כבר עסקנו בעצים - קצת על תרגיל "העץ":

תרגיל מקרקע, מעודד תרגול יציבה נכונה,
משפר שיווי משקל, ממקד ותורם לשיפור הריכוז.

תרגיל זה מבצעים תחילה בצד אחד ואז מחליפים רגל וחוזרים על התרגיל.

למתחילים - ניתן להניח את כף הרגל גם על כף הרגל העומדת ולאט לאט לעלות עד לברך ואף לירך.

למתקדמים - נסו לבצע בעיניים עצומות.. ונסו להאריך את השהייה.

טיפ: התבוננו בנקודה קבועה כך תשיגו שיווי משקל בקלות רבה יותר.