סיפור מהחיים על הורות ואיפוק (התגלגל אלי באינטרנט.. מקור לא ידוע)
איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת שלוש,
שישבה בתוך עגלת הקניות.
כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות והאמא אמרה: "לא!".
הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקים מהומה,
אבל האמא שמרה על שלוות רוחה ורק אמרה בנחת:
"או-קיי מוניקה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות,
תיכף נסיים כאן, אל תתרגזי, רק עוד טיפה".
הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה,
תוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים.
הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים . האמא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה
לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האמא לא איבדה את העשתונות:
"די, מוניקה, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה.
עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה".
כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים,
נתקל מבטה של הילדה למסטיקים הצבעוניים
והיא דרשה בתוקף מסטיק כשאמה השיבה בשלילה,
עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות והאמא דיברה בקול רגוע ושקט:
"מוניקה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן.
חמש דקות ואנחנו בחוץ ואז ניסע הביתה ,
ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה".
האמא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה.
האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל
שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה:
"תסלחי לי,גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך.
אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם מוניקה הקטנה".
נתנה בו האמא מבט מחוייך ואמרה:
"לקטנה קוראים תמי. אני מוניקה ".
את הסיפור הזה כמו רבים אחרים שרצים ברשת קיבלתי ממכר למייל. חשבתי שגם אתם יכולים להתחבר אז אני משתפת..
האמת, כדי לתרגל איפוק לא חייבים ילדים... אבל בואו נודה, ילדים הם מורים ממש טובים לחיים... :)
ועוד משהו שנתקלתי בו ואני מזמינה גם אתכם להציץ אם יש לכם רגע של פנאי..
ישנה אמנית מוכשרת שהפכה לפני זמן מה לנכה ומבקשת לאפשר לה להתפרנס בכבוד וחשיפה של עבודותיה.
איש אחד צעד בסופרמרקט מאחורי אמא וילדה בת שלוש,
שישבה בתוך עגלת הקניות.
כשהם עברו ליד מדף העוגיות, הילדה ביקשה עוגיות והאמא אמרה: "לא!".
הילדה התחילה ליילל ולצעוק ולהקים מהומה,
אבל האמא שמרה על שלוות רוחה ורק אמרה בנחת:
"או-קיי מוניקה, נשארה לנו רק עוד חצי שורת מדפים של עוגיות,
תיכף נסיים כאן, אל תתרגזי, רק עוד טיפה".
הן סיימו את שורת העוגיות והמשיכו הלאה,
תוך דקות הגיעו לשורת המדפים עמוסי הממתקים.
הילדה החלה לצעוק ולדרוש ממתקים . האמא סירבה לקנות לה. הילדה התחילה
לרקוע ברגליים ולהשתולל, אבל האמא לא איבדה את העשתונות:
"די, מוניקה, די, אל תתרגזי. לא נשאר לנו עוד הרבה.
עוד שתי שורות ואנחנו מסיימות את הקניה. תהיי סבלנית, רק עוד טיפה".
כשהגיעו אל הקופה כדי לשלם על המצרכים,
נתקל מבטה של הילדה למסטיקים הצבעוניים
והיא דרשה בתוקף מסטיק כשאמה השיבה בשלילה,
עשתה שם הילדה סצנה קולנית של בכי וצעקות והאמא דיברה בקול רגוע ושקט:
"מוניקה, לא להתרגז. אנחנו תכף מסיימות כאן.
חמש דקות ואנחנו בחוץ ואז ניסע הביתה ,
ותוכלי לחטוף את התנומה שאת כל כך זקוקה לה".
האמא גמרה לשלם ויצאה מהסופרמרקט אל מכוניתה.
האיש שהלך אחריהן והיה עד לכל
שהתרחש, יצא בעקבותיה, הדביק אותה במחצית הדרך לאוטו ואמר לה:
"תסלחי לי,גברתי, לא יכולתי שלא לשים לב כיצד שמרת על קור רוחך.
אני חייב להחמיא לך על הדרך שבה התנהגת עם מוניקה הקטנה".
נתנה בו האמא מבט מחוייך ואמרה:
"לקטנה קוראים תמי. אני מוניקה ".
את הסיפור הזה כמו רבים אחרים שרצים ברשת קיבלתי ממכר למייל. חשבתי שגם אתם יכולים להתחבר אז אני משתפת..
האמת, כדי לתרגל איפוק לא חייבים ילדים... אבל בואו נודה, ילדים הם מורים ממש טובים לחיים... :)
ועוד משהו שנתקלתי בו ואני מזמינה גם אתכם להציץ אם יש לכם רגע של פנאי..
ישנה אמנית מוכשרת שהפכה לפני זמן מה לנכה ומבקשת לאפשר לה להתפרנס בכבוד וחשיפה של עבודותיה.
אתם מוזמנים להיכנס לכאן http://www.read4free.co.il/store/tsvia.html
לקרוא עליה, לראות דוגמאות לעבודותיה הצבעוניות, (חפשו את הקערה עם הצוללן - היא מדהימה!)
להעביר למכרים, אולי בעלי חנויות..
אני יודעת, יום יום אנו מקבלים פניות בדבר תרומות, "רק להעביר הלאה" וכו'.. סיפורים קורעי לב
ופעמים רבות נאלצים להתעלם, כי אי אפשר לעזור לכולם..
אז אני מתנצלת מראש אם הכבדתי, אך משהו באישה ובסיפורה שבו היא לא מבקשת דבר אלא רק
להתפרנס בכבוד חדר לליבי..
תודה,
שיהיה לכולנו שבוע טוב,
בריאות ושפע לכל!
סיבל
.JPG){kind=link}